החלטה בתיק בש"א 1167/08

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר

1.       בין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני בית הדין הרבני לענייני ממונות. המשיב הגיש, ביום 7.10.07, בקשה לאישור פסק בוררות שניתן בהליך זה (ה"פ 6317/07). משלא הוגשה תגובה מטעמו של המבקש, ניתן פסק דין המאשר את פסק הבורר ביום 3.1.08. ביום 14.1.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. ביום 13.2.08 שב והגיש המבקש בקשה זו בנוסח זהה בהליך חדש ונפרד (ה"פ 7060/08).

שתי הבקשות יידונו במאוחד, על פי המסמכים שבתיק, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 14.2.08, ללא התצהירים אותם ביקש המבקש להגיש לאחר שנתקבל הסכמה זו (בקשה מיום 19.2.08).

טענות הצדדים

2.       לטענת המבקש, לא נמסרה לו הודעה על הגשת בקשת המשיב לאישור פסק הבורר כנדרש בתקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט- 1968, ומייעוץ משפטי שניתן לו וממידע שקיבל ממזכירות בית המשפט, למד כי תגובתו לבקשת המשיב אינה נדרשת, אלא לאחר שיקבל הודעה מבית המשפט על  הבקשה. לשיטת המבקש, הודעה כזו לא נמסרה לו.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי פסק הבוררות לא ניתן כדין אלא תוך עיוות סדרי הדין והדין המהותי, ומתן פסק הדן בטרם שלב ההוכחות, בנסיבות בהן הרכב הבוררים לא ראה את החלטתו כסופית והעביר את התיק לדיון מחודש בפני הרכב אחר, אשר אישר את הפגמים המהותיים שנפלו בהחלטת ההרכב הקודם. החלטה זו ניתנה בהעדר המבקש וללא ידיעתו. עוד נטען כי המשיב לא ראה את החלטת הרכב הבוררים השני כסופית, ופעל לאחר שניתנה למטרת העברת הדיון לבוררות בפני בית דין רבני אחר.

3.       המשיב טוען כי המבקש לא הוכיח כי בעניינו מתקיים טעם מיוחד הנדרש לשם הארכת מועד הקבוע בחיקוק. עוד טען המשיב כי סיכויי בקשת הביטול להתקבל קלושים, באשר שלושה הרכבים שונים אישרו את פסק הבוררות שניתן, ולגופו של עניין לא הצביע המבקש על קיומה של עילה מהעילות הדרושות לביטול פסק בוררות.

דיון

2.       סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 קובע כי בקשה לביטול פסק בורר תוגש 45 ימים מיום מתן הפסק. תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט- 1968 קובעת כי בעל דין הרוצה להתנגד לאישור פסק בורר, בדרך של בקשה לביטולו, יגיש התנגדותו בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות. התנגדות זו יש להגיש במסגרת 45 הימים שהוקצבו להגשת הבקשה לביטול הפסק כאמור בסעיף 27 לחוק הבוררות.

בענייננו, בקשת המשיב לאישור פסק בורר הוגשה, כאמור, ביום 7.10.07, כשנהלאחר שניתן פסק הבוררות. הבקשה נתקבלה וניתן פסק דין המאשר את פסק הבוררות ביום 3.1.08. בקשת המבקש להארכת מועד הוגשה ביום 14.1.08 וביום 13.2.08 הגיש את הבקשה בדרך של המרצת פתיחה נפרדת. משמע, במקרה דנן, הוגשו בקשות המבקש לאחר שחלפה התקופה הקצובה להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

3.       התנאי כי הארכת מועד תותר כשקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, מקביל לתנאי לדחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ר': רעא 10753/05 חסן נ' בן חמו, לא פורסם). הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית-המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול-הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל-דין להביא את עניינו להכרעה בבית-המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל-דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ר': ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632, עמ' 634; ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פ"ד כה(1) 108, עמ' 112).

4.       בענייננו, פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ניתן משלא הוגשה תגובה מטעם המבקש לבקשה לאישור פסק הבוררות, ולאחר שהוכח לפני כי בקשה זו הומצאה כדין למשיב ביום 8.10.07 (נספח א' לבקשה למתן פסק דין), ולפיכך אין לקבל את טענת המבקש לפיה לא הומצאה לו הבקשה כנדרש על פי דין. בנוסף, המבקש לא הוכיח כי מתקיים בעניינו טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. טענתו בדבר מידע משפטי מטעה כביכול שקיבל במסגרת יעוץ משפטי ובמענה לבירור במזכירות בית המשפט, אינו עולה כדי טעם מיוחד, באשר הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, אין לשלול באופן קטגורי וגורף את האפשרות שגם במקרה של טעות שבדין תתקבל בקשה למתן ארכה. כך, במקרה בו עוצמת הציפיות של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון היא פחותה, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד (ר': רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-על 2002(1), 746). בנסיבות דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על החלטה אחרת קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם). כמו כן, פסק הבוררות ניתן כשנה לפני שהוגש לאישור על ידי המשיב, מבלי שביקש המבקש לביטולו, וכן הבקשה שבפני הוגשה כשלושה חודשים לאחר שהוגש פסק הבוררות לאישור, ולאחר שניתן פסק דין בו אושר פסק הבוררות. המבקש לא הראה מדוע אין בנסיבות אלה כדי לגבש את אינטרס המשיבים לסופיות הדיון בסכסוך שבינם לבין המבקש. בנוסף, בבקשתו המתפלמסת של המבקש לא הוכח כי טובים סיכויי בקשת ביטול פסק הבוררות להתקבל.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ג בניסן, תשס"ח (28 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.